אתה יודע מה נפלא כל כך בקאפיטליזם - שהוא כל כך מרוכז בעצמו, כל כך יפה ונכון בצורה ליבראלי שהוא גורם לי להתבייש בזה שאני סמולנית-הומניסטית. אני לא מבינה איך אנשים שבעים יכולים לראות את העולם דרך העיניים של האנשים הרעבים. וכן, הראייה שלי בנידון היא כנראה הוליסטית מדי ואני נוטה לפשפש בנפש השישיפושית יתר על המידה, אבל במובן הפילוסופי של המילה- בחירה לא נעשית רק על ידי הצבעה בחירא ישירה, פתק בקלפי או ליקוט רשומות מבוכרות. לפעמים שתיקה יכולה לפגוע יותר מאלף מילים.
לפעמים- כמו שכתב דוד גרוסמן בספר "מישהו לרוץ איתו" : עדיף שישנאו אותך מהסיבות הנכונות מאשר שיאהבו אותך מהסיבות הלא נכונות.
אני מאחלת למר ליאור קודנר חג וידויים שמח, פליטות נעימה, אספקיזם הדוניסטי- קאפיטליסטי אחלה -באחלה, אגוצנטריות רוויה בעצמי עד שאפשר לקבל בחילה ואני יכולה להמשיך לשדר את הגל הזה עד שהוא יחצה את האוקיינוס של מר ליאור קודנר ויעורר אותו לקחת אחריות, כי באמת שזאת הדרך היחידה שאפשר באמת להשפיע על העולם- להטיל ספק בעוולות שאתה עצמך עשית, לבחון את עצמך, להודות שטעית, למסור דין וחשבון- זאת זכות וכבוד כשאדם בוחר לעשות אותם.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה