50 תגובות יום שני, 29/6/09, 08:45
קישור לרשומה המקורית בקפה
בשבועות האחרונים נחשפתי במספר הזדמנויות לעניינים הנוגעים בהתערבות של מערכת הקפה בהסרת מודעות שהתפרסמו בקפה בידי חברים. בחלק מן המקרים נתבקשתי לחוות את דעתי ובכל הפעמים שהבעתי את הדעה שלי נתקלתי בתחושה כאילו שאני כבר אחד ש"לא משלנו" אלא "משלהם". לכן חשבתי, שדווקא מקרים אלה הם משמשים לי סיבה מספיק טובה כדי להעלות את העמדה שלי בצורה יותר מובהקת שעשויה, כך אני מקווה, להסיר ספקות מלב איש, וללמד מידה הוגנת של סנגוריה על התנהלות הנהלת הקפה בהתמודדות מול פרסומים מסוימים ברשת.
בעת הזו, אנחנו כאן בקהילת הקפה ממש מתנהלים כמו קהילה לכל דבר. הרשת הוירטואלית הזו, מייצרת לנו מבנה חברתי מסוים. יש להתחברות הרשתית הזו, כל מיני משמעויות. בעקר משמעויות חברתיות. אנחנו כאן חברים בקיבוץ אחד גדול של אנשים. בתוך הקהילה שלנו יש "משפחות" . כשאני אומר משפחות, אני מתכוון לחברים שהם ממש התאחדו להיות בקבוצה מצומצמת שאיתה חולקים אותם חברים חויות משותפות, אם במסיבות אם בטיולים או בכל צורה של התחברות חברתית. ולפני המשפחות יש כאן הרבה מאד זוגות. היכרויות בקפה, ומפגשים שבינו לבינה שרוקמים קשרים יפים יותר ויפים פחות.
בבסיס הטבעי הזה של יצירת קשרים חברתיים, עברו חברי הקפה חויה קשה עם ההתפוצצות של פרשת האישומים שמיוחסת לרוני גלילי, אותו בעל רשת מועדונים שיושב וממתין למיצוי הדין נגדו. באותו הקשר צצה ועלתה מחדש המעורבות הגדולה של חברים מסוימים מתוך הקפה . שהרי חלק מהאירועים שיוחסו לו התרחשו על בסיס היכרויות בקהילת הקפה ובמסגרת פעילות שאורגנה כאן בתוך הקפה דמרקר.
ובשעה שאירועים מתרחשים בקפה, התחושה של הגולשים היא שהענינים האלה הם בדיוק מסוג הדברים שצריך לדבר עליהם בחדר האוכל של "הקיבוץ" שלנו. ובדיוק, כמו שאני מכיר מסרטים, וכמו שהקיבוצניקים שביננו מכירים מהחיים, באותם מקרים שיושבת החבורה לארוחת יום השישי בחדר האוכל של הקיבוץ ופתאום קם חבר קיבוץ ואומר בקול רם בארוחת ליל שישי בדרך כלל.. "אתם יודעים? ואם אתם עוד לא יודעים אז אני אומר לכם שהחבר שמואל דפק את אשתי אתמול בלילה וכדאי שכולכם תדעו מזה ותיזהרו שזה לא יקרה גם לכם".
כאן בקפה שלנו יש דפוס התנהלות דומה להפליא לחדר האוכל הקיבוצי. ברגע שאדם נפגע מאחר בקפה, הוא עומד על השולחן וצועק בקול רם שכל הקירות של חדר האוכל הזה ירעדו. הבעיה היא שאנשים שוכחים איזה גודל יש לחדר האוכל הזה, ובעצם מי מתחזק את חדר האוכל, ופה לעניות דעתי קבור הכלב. כל הנהלה של אתר אינטרנט והנהלת הקפה בתוכה, חייבת למנוע מצב שבו נשלח פוסט לאוויר העולם ובו יש תיאורים שמלבינים פניו של אחד ברבים.
ככל שדברים אינם מצויים בידיעת הכלל, כמו לדוגמא, שעצרו את רוני גלילי באשמת אונס. אני זוכר שעד שלא היה מדובר במעצר ממשי ובהסרת איסור שמו של החשוד, לא עסקו באותו מקרה בזיהוי של שמות. מרגע שהעניין היה נחלת הכלל בגלל פרסום אמיתי בעיתונות ובעצם המעצר, הרי שכל המיידעים שהתבססו על מצב עובדתי נתון הם בבחינת אמת וככזה ראויים לפרסום ולהתחבטות בתוך הבלוגים של הגולשים עצמם.
שונה הדבר כשהדברים שחברים מעלים כאן הם עניינים שבינם ובין עצמם. כך הוא למקרה שבו מתארת חברה מסוימת אמירות מסוימות שנאמרו לה על ידי חברים בסביבתו של רוני גלילי, כך הוא למקרה שבו מועלים דברים שנעשו בינה ובינו, על ידי אחד מהשנים. וכך הוא למקרה שבו יש בקרבנו אדם שהוא מטריד סדרתי המטריד באופן קבוע נמשך ורצוף אחת מתוכנו.
במקרים שכאלה אין לי בדרך כלל צל של ספק להאמין כי הדברים שמעלים כאן הגולשים הם דברי אמת. אך בעניין הזה בדיוק צריך להבחין ולהבין את ההבדל בין האדם הפגוע ובין מערכת הניהול של הקפה.
לכל אחד מעמד שונה לגמרי ואבקש להבהיר. נניח לדוגמא שבחורה אומרת בפוסט משלה תוך אזכור שמות את הדברים הבאים:- "ישבתי עם האיש הזה לקפה תמים והוא שלח ידיים למקומות אינטימים מתחת לשולחן. האיש הזה מטריד סדרתי כי שמעתי שהוא עשה את זה גם לחברה טובה שלי"אם הדברים המתוארים אינם נכונים זה בפירוש מקרה של הוצאת דיבה האסור לפי חוק איסור לשון הרע. לכל הדעות. במקרה כזה שמדובר בשקר גס עשויה אותה אחת להיתבע בדין האזרחי על הוצאת לשון הרע.
ברור שבמקרה שכזה גם הנהלת הקפה עשויה להיות נתבעת על כך שהפרסום נעשה במסגרת אתר הקפה. שהרי מבחינה משפטית גם לאתר יש אחריות משפטית לפרסום דבר שהוא לשון הרע, על כך אין לחלוק. דומה שמקרה זה ממחיש את המלכוד המסויים שבפניו אנו מצויים.
כאשר מדובר בדווח שהוא אמת. יש והנטייה של הגולשים (בדרך כלל מדובר בציבור של נשים דוקא) לחוש נבגדות על ידי הנהלת האתר. במקרים שכאלה. וזאת רק משום שאותן גולשות יכולות לבסס את העובדות המתוארות במה שקרוי כטענת הגנה במשפט לפי חוק איסור לשון הרע "אמת דיברתי". הגנת "אמת דיברתי" היא ההגנה המשמעותית הקיימת בחוק איסור לשון הרע. שהרי, אם דבר הפרסום הוא בבחינת אמת, אין בכך לשון הרע, אלא שהגנה זו היא הגנה שעומדת לצד המפרסם עצמו שהוא יודע בינו ובינו אם הדבר שפרסם אמת אם כזב.
הגנה זו לא יכולה לעמוד לצד שלישי אפילו אם הוא מנהל את אתר הרשת הזה במסגרת ה"קפה דמרקר". לכן, בכל המקרים האלה נוהגת הנהלת הקפה נכון. אם היא בוחנת את הדברים שנאמרים כאילו הם דברי כזב. (ולא כאמת לאמיתה).
צורת ההתיחסות של הנהלת הקפה מבחינה משפטית לדבר פרסום כזה צריכה וחייבת להיות חשדנית להפליא, כאילו מדובר בדבר כזב, וזאת משום שלה לא עומדת האפשרות להתגונן בהגנה של "אמת בפרסום" משום שהיא אינה צד קרוב למפגש המתואר שהוא המושא לטענת לשון הרע.
במלכוד הזה צריך לחשוב על פתרונות מתאימים שלא יעמידו את הנהלת הקפה במצב של הצטדקות למה מידע מסוים שתואר הוסר ולא יגרמו לגולשים תחושת נבגדות, שלא נותנים להם במה במסגרת הרשת החברתית.
מה בכל זאת ניתן לעשות?
יכולות להיות מספר דרכים שעומדים לפתרון נכון. האחת היא זו שבמקרה ובו נפגע או נפגעת רוצה להזהיר נפגעים פוטנציאלים ממעלליו של אחד בקפה היא להעביר את המידע שרוצים בדואר פנימי. גם את זה צריך לעשות תוך חשיפת המקור שמדווח . וכך אפשר אולי להתריע מפני מפגעים אנושים שמסתובבים בתוכנו.
פתרון אחר הוא פשוט לא לחשוף שמות, במקרה שכזה אפשר בהחלט להשאיר סימנים ורמזים שמי שרוצה מידע נוסף שיפנה בפרטי. ראיתי את זה אצל הדס שטייף ולדעתי היא פעלה נכון. הפתרון הזה הוא בעידן הרשת נשמע אנרכוניסטי, אבל באותה מידה עדין צריך להכיר במגבלות הפרסום ובמיוחד שהפרסום הוא כל כך זמין וקל להגיע איתו לכל נקודה ונקודה בעולם. גם הנהלת הקפה דמרקר מצידה נקראת למידה של סובלנות.
נכון יעשה אם ישקלו לבנות איזה מנגנון בתוך הקפה דמרקר שיאפשר לגולשים לפנות לקבל יעוץ משפטי, לפני פרסום שעלול להישמע פוגעני ולקבל תנאי מוקדם לפרסום, זה בכל מקרה עדיף על המצב שבו גולשים חשים עצמם נבגדים, שלא בצדק, למקרים שבהם הנהלת הקפה בוחרת, כדי להגן על הרשת שלא לאפשר פרסום שיכול להישמע פוגעני בעיני צד שלישי מלהישאר באוויר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה