כמה מחשבות על מעצרי קטינים בסילואן.

בתגובה ל:

בצלם: משטרת ירושלים עוצרת קטינים נגד החוק

ילדים אינם מלאכים. ילדים יכולים להיות אלימים.
ילדים יכולים להתנהג ברוע.
ילדים יכולים להיות אכזריים.
מזמן הופרך המיתוס על הילדות כתקופת תום וזוך.
למדתי לא מעט על בשרי, כילדת הכאפות של בית הספר היסודי.
ילדים מרביצים ומכים, ילדים מתעללים בחלשים מהם,
לפעמים בבנות, לפעמים בבעלי חיים.

לחשוב על עצמינו,
כילדים, בני נוער, איזה שטויות עשינו,
מה הבנו מהחיים שלנו
וכמה אחריות היינו מייחסים לעצמינו על אותם מעשים.


הסוגייה של התמודדות עם אלימות בקרב ילדים
ובני נוער היא מורכבת וקשה,
וצריכה להיות נידונה בידי  מומחים,
אנשי מקצוע שהוכשרו לכך,
ולא בידי כוחות משטרת ישראל.

 בדק-בית.
 קיים פער בין הטיפול בעבריינות נוער ישראלית,
שאיננה על רקע פוליטי,
לבין היחס לילדים זורקי האבנים מסילואן.
 להיווכח שוב שאנחנו חיים במדינת אפרטהייד,
ומעצרי הקטינים משמשים כאמצעי דיכוי והפחדה,
ולא אך רק כמעשה ענישה ה"קבוע בחוק".


הפחד. 
תולדותיו ונגזרותיו
ומה שהחיים במציאות מתמדת של פחד
גורמים, לשני הצדדים.
ובעיקר לצד החלש יותר.


כמה שהפחד מביא את בני האדם
להיות כמו חיות.
לנסות לגונן ולהילחם על ה"בית".
בכל האמצעים שעומדים לרשותינו.

מה שאנושי
(ואנחנו חיות אנוש)
לא בהכרח מוסרי.

אנשים בוחרים
לעשות את הדבר הטוב ביותר בשבילם,
באותו הרגע,
מתוך מגוון האפשרויות העומדות לבחירתם.

צריך להרחיק את הקטינים ,
האזרחים ממעגל האלימות,
כי אלימות מביאה איתה עוד אלימות.
ולכן מדובר במעגל סגור, שצריך לשבור אותו,
ולהכניס פנימה עוד אפשרויות,
של חמלה, של הדדיות,
של שיתוף פעולה במחאה לא אלימה


כמה אפשרויות בחירה עומדות בפני ילדי סילואן?

 מתהליך כזה צריך להיות בחינת ההשלכות של נוכחות קבועה
של אנשי "כוחות הביטחון"- צבא, משטרה, מאבטחים פרטיים
-בקרב אוכלוסייה אזרחית.

צריך להביא בחשבון את העוול המתמשך שאליו נתונים תושבי סילואן-
שחיים  מזה מאות (!) בשנים  לצד אתר ארכיאולוגי אטרקטיבי, מבלי
שניתן גם להם להינות מהקרבה אליו.
את ההתמוטטויות של בתים כתוצאה מחפירות ארכיאולוגיות שבוצעו
על חשבון התושבים, ואת סכנת הפינוי המתמדת המרחפת מעל ראשיהם.

לחשוב צעד קדימה- על היום שאחרי-
מה הסיכוי שילד שחווה תקיפה, אלימות, מעצר בתנאים לא אנושיים
יגדל להיות מבוגר רודף שלום?
החשיבה הזאת צריכה להיעשות לטובת עצמינו, הישראלים ש"רוצים שלום"
ולא רק "לטובתם".