הצעד הראשון המזרח התיכון חדש - על המולות, האיתוללות, המתנחלים המשיחיים שלו- צריך להיות שבירת הבידוד שאנחנו חיים בו, שהוא בבחינת עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. ליהודי יש זהות אחת, והיא יהודית.
קודם כל, להיות יהודי זה להיות בנאדם.
התורה ציוותה עלינו "לא תרצח".
וגם להתייחס בכבוד לגרים שיושבים בתוכינו.
אני נולדתי כאן ולא יצאתי מהארץ 61 שנים. אולי זה הופך אותי לקרתנית, גם ההורים שלי נולדו כאן. וסבא וסבתא שלי באו לכאן לארץ כשהיו ילדים. אז בערך זה 80 שנה במזרח התיכון ומאחר שאני לא טיפשה אני יודעת שלערבים אין זקן.
והיום ניגנתי קצת בדרבוקה שלי, ואני מכבדת את האנשים שגרים כאן כי לכבד בני אדם בעיני זה לא מעשה מגונה
והם לא אורחים כי אם אנשים שיושבים הרבה זמן על האדמה הזאת. וצריך לקבל את זה שאנחנו לא יכולים להיות מיעוט ששולט על רוב. ושהערבים תושבי ישראל חייבים להתקבל בתוכינו, כי אני ממזמן השתוקקתי להתקבל בתוכם. אני אדם סקרן בטבעי. ואני מקווה ששני דורות בארץ יספיקו כדי להבין שצריך לחיות איתם, וביניהם, ובכלל הלאומיות זה קצת פאסה, אני
מקווה לדיאלוג, כי דור הולך ודור בא, ושוב, יש עניין של ריבוי טיבעי = דמוגרפיה וזה לא יתכן שנשב כמו באפרטהייד.
אבל אנחנו יכולים לחיות ביחד ובעצם בכלל ערבים ויהודים לא נועדו להיות אויבים.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה