תשמעי, כולם מתמודדים בדרכים שונות, אבל בסופו של דבר מתמודדים.
אני לא שוללת חס וחלילה מה שעושה לאנשים אחרים טוב.
לקרוא למישהי שכואבת "מתקרבנת" זה ביטוי שיפוטי שלדעתי הוא לא לגיטימי,
כי לא את ולא אני מכירות את האישה שנמצאת מאחורי הרשומה הזאת.
לא את ולא אני יודעות מה קרה שם שעורר את הצורך לצעוק, לתבוע את העלבון.
אני לא מבינה מאיפוא בא הצורך שלך להתבטא בצורה תוקפנית,
כלפי לנשים אחרות (שלכאורה מקרבנות נשים חופשיות ומשוחררות כמוך ).
קטונתי מלגרום נזק או להציל למישהו- המעט שאני יכולה לעשות זה פשוט לא לשתף פעולה עם קשר השתיקה
שכרוך באלימות מינית או באלימות בכלל.
בסך הכל, נשים וגברים שחוו תקיפה מינית שיצא לי לפגוש הם עדיין אנשים בוגרים
עם ראש על הכתפיים ואין לי חשש שמישהו בטעות יידבק ממני במחלת הקורבניות.
אם מישהו מחליט שהוא קורבן בגלל משהו שאני אמרתי, האחריות שלו היא ללכת לטיפול ולבדוק
מה האמירה הזאת עוררה אצלו ולא להפיל את האשמה עלי.
גם אנשים שעברו פגיעה יכולים להאזין תוך הפעלת ביקורת ושיקול דעת.
לגבי מרכז הסיוע- יצא לי להיעזר בהם לא מעט, וגם לי היו היתקלויות לא ממש חיוביות איתם,
במרכז מתנדבים ועובדים אנשים, שהכוונות הטובות שלהם לפעמים באמת יכולות לגרום נזק,
אני מסכימה איתך, אבל זה לא מפחית מפועלם החשוב ומהחיים שהם מצילים מדי יום ביומו.
אפשר ואפילו רצוי להתווכח ולדון על דרכי הפעולה ועל הגישות השונות לתהליך ההחלמה אצל שורדות.
אבל חבל לצאת בהכללות גורפות כלפי המרכז סיוע- שיש לו כמה וכמה סניפים וכמה וכמה אפיקים ופרוייקטים
ויש בו מקום לכל מיני קולות .
סבל בעיני זה דבר אישי, כל כך אישי. ושוב, לא איכות מדידה כמותית.
כל אחד עם הטראומה שלו, הכוחות שלו, ההתמודדות שלו והאפשרות לבחור לטפל בעצמו בדרך
הכי טובה שעומדת בפניו באותו רגע. כל אחד ומה שעושה לו טוב.
אני מכבדת.
בשורה התחתונה, אני חושבת שצריך לכבד נשים שנפגעו, להקשיב להם, ולא להגיב בצורה שיפוטית ומעכבת דיאלוג
למול אדם שמעיד על עצמו שהוא פצוע, וזה בלי כל קשר לאונס דווקאTheMarker Cafe
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה