Exe. File

Junam

[?]הייתה בי פעם שינאה לאהבה
אותה אהבה שנתנה לי בחירה נכונה
בין יצר ההרס והרע
לחיים הטובים והפשוטים

ואני קבלתי את החיים כגזירה
כברירת מחדל בין רע ליותר רע
[?]
אמרתי האהבה שלי נשרפה
אבל מה ששלי לא יכול להישרף
אף פעם לנצח הרגע העורג
עורג לחיים, לתקווה, לשינוי

ואני מי שאני.
מי שתמיד הייתי.
ואני לעצמי מיליון פעמים כבר אבדתי.
והיא שעמדה,
היא שעמדה להציל אותי
ואם לא האהבה
יכולתי לברך את הרע ולמות
הייתי קושרת את החבל לא פעם אחת
אלא אלפיים

אלא שהיא האמינה בי
כאשר לא האמנתי בה
והיא הייתה איתי
כאשר לא היה איש לי זולתי

אהבה לעצמי

מורדאד שוב וחוזר חלילה

> הלוואי שהייתה לי דרך לגעת בשמיים עכשיו.> אבל השמיים הפנימיים שלי חשוכים כל כך.> אני עדיין מתלבטת איך בנאדם שעסוק בעצמו בלשרוד מיום ליום> יכול בכלל לאהוב מישהו, או שהאהבה זה צורך הישרדותי עתיק ימים.> מין שקר נוח ומתוק שמשרת את המטרה העיקרית שלנו- וזה לשרוד.

מה שנפלא בקאפיטליזם ויראלי

אתה יודע מה נפלא כל כך בקאפיטליזם - שהוא כל כך מרוכז בעצמו, כל כך יפה ונכון בצורה ליבראלי שהוא גורם לי להתבייש בזה שאני סמולנית-הומניסטית. אני לא מבינה איך אנשים שבעים יכולים לראות את העולם דרך העיניים של האנשים הרעבים. וכן, הראייה שלי בנידון היא כנראה הוליסטית מדי ואני נוטה לפשפש בנפש השישיפושית יתר על המידה, אבל במובן הפילוסופי של המילה- בחירה לא נעשית רק על ידי הצבעה בחירא ישירה, פתק בקלפי או ליקוט רשומות מבוכרות. לפעמים שתיקה יכולה לפגוע יותר מאלף מילים.
לפעמים- כמו שכתב דוד גרוסמן בספר "מישהו לרוץ איתו" : עדיף שישנאו אותך מהסיבות הנכונות מאשר שיאהבו אותך מהסיבות הלא נכונות.

אני מאחלת למר ליאור קודנר חג וידויים שמח, פליטות נעימה, אספקיזם הדוניסטי- קאפיטליסטי אחלה -באחלה, אגוצנטריות רוויה בעצמי עד שאפשר לקבל בחילה ואני יכולה להמשיך לשדר את הגל הזה עד שהוא יחצה את האוקיינוס של מר ליאור קודנר ויעורר אותו לקחת אחריות, כי באמת שזאת הדרך היחידה שאפשר באמת להשפיע על העולם- להטיל ספק בעוולות שאתה עצמך עשית, לבחון את עצמך, להודות שטעית, למסור דין וחשבון- זאת זכות וכבוד כשאדם בוחר לעשות אותם.

קיץ של שנת רעב

IS GOOGLE WAVE A Human SN attack on our mind:

a. Google wave is not shared with any poor people like us. It is Only Given as an act G-Google_geek charity project. So- Google-Greenie -Geeks-Bots Google- I was being Bing 2 Death by Bing I hate Bing- I only worship 1 divine shadow and this is this russian jew that U can't be his friend- the one that stole facebook. I mean- Isn't Google a Jew like Sergey Berin?
Isn't Borat =Ali G=Bruno
Evil Lolbot Brother
I me- what D hack
I mean Facebook already confessed it was stolen by that JEW Marc Zuckerberg.
So we know that every G8 Green Revolution Need D Last Brunnen G Jew to help it+
Farsis are cute and handsome geek- shaa Nama is Like Brunnen -G. And we don't have any G here. Well we don't have G users - so how R we to support the Velvet Revolution?
U know that an edgy User is a common Primate and we need to handle that so come on Google support ur Greenie Geeky G Girl to a human wave user Please- I want to have 1 for Free

Dexfail3

323 תגובות יום שבת, 27/12/08, 10:48

הדמויות:

רוני גלילי – עבריין מין שהורשע בעבר (פסה"ד יוצג בהמשך)

אחד מעורכי אתר קפה דה מרקר (ליאור קודנר) ואחת מעוזרותיו (ליאת זנד)

טל (דינורה) – זוגתו של רוני בעבר, הפרונט של רוני בלופט

עמוס (ס) – בעל אוסף "חברים" מרשים, שנרתם לסייע לדינורה, לשם יצירת הבאז סביב הלופט

ענת גולדשטיין (שם בדוי) – יוזר בקפה שניסה לחשוף את עבודת הרמייה וגניבת הדעת

מעשה שהיה כך, בפשטות:

רוני גלילי הינו בעליו של מועדון ה"נו לימיט", בית כנסת לחובבי ה-BDSM. זכותו.

רוני גלילי הורשע בעבר באינוס ונתן את הדין על כך בשבתו בכלא (תפ"ח, תל-אביב-יפו, 4133/98).

שילם, כביכול, את חובו לחברה והותיר צלקות שלא יימחו. עדיין זכותו החוקית. מתברר, כי הוא לא למד מאומה ושכלל את שיטותיו, לכאורה (לכאורה, מילה מתחייבת על פי החוק). שאלת החוק מול הצדק והפער עולה שוב. וצקצוקי הלשון בעניין תשלום חובו וזכויותיו וכו'.

דינורה, אושיית קפה מפעם, היתה זוגתו למשך זמן קצר והכירה את רוני היטב היטב, תרתי משמע. רוני ביקש ממנה לעסוק בהקמת מועדון רגיל שמעל ה"נו לימיט" ההוא, תוך עשיית שימוש בקשריה הענפים כאן בקפה וביכולת המכירה שלה.

אליה צירפה דינורה (טל) את עמוס ששורר בחרוזים בבלוגו "פשוט". זה מה זה פשוט.

עורך האתר גוייס, אולי מבלי ידיעתו לגבי זהות בעליו של הלופט ועברו המרנין, ואולי כן, לסייע בתקומתו מחדש של הבית השלישי, להלן "הלופט". טיפשה, עוד לא אמרו על דינורה מעולם. היא ידעה לאבטח את האגפים היטב. תמונות של קודנר העורך המחוייך ליד דינורה הצוהלת כיכבו בשחור לבן ובצבע גם. נעלמו משם כבר, כמובן. מביך.

כל התהליך לווה בבלוג של דינורה שהפך להיות מולטימדיה קלאסית – כיתובים, צילומים, חיוכים, דביקות. מה שתרצו. וגם מה שלא. אבל זה מה שהשתלט עליכם במייל ובמתק שפתיים של ציקלמט סטנדרטי.

לשם הצטרף עמוס בחדוותו כי רבה.

אולם במקביל, עלה יוזר לאוויר, מוסתר בזהותו, ע"ש ענת גולדשטיין. היא החלה לחשוף את פסק הדין כנגד רוני גלילי ואת זהות בעליו הצדיק (להלן רוני) ומסתיריו (דינורה, קודנר עמוסס ושות'), מתוך הבנה כי ראוי הוא שידעו כל המתלהבים והמתלהבות ואלו שעדיין לא החליטו, לאן הולכת דביקותם ולהיכן יזרום כספם עם פתיחתו של הלופט - לכיסו של עבריין מין מורשע ולאלו שגנבו דעתם התמימה כדי להסתירו במתק שפתיים מקצועני לעילא.

עורך הקפה, סגר את הכרטיס של ענת גולדשטיין בכוחנות שעל סף החוק, מתוך אמירות מגוחכות, כי יש בחשיפותיה משום לשון הרע. אכן, פסק דין ציבורי כנגד מישהו נופל ממש בתחום הברור של לשון הרע. חבל רק שלא הגיש גם תביעה כנגד כב' השופט שפסק וגזר דינו של רוני גלילי. או לפחות איים עליו כמיטב עוצמתו כעורך ה-קפה. שופט חצוף, אה? דפק להם את הלופט.

העורך סגר באבחה את כרטיסה של ענת.

הארץ – עיתון לאנשים חושבים? עיתון לאנשים חשוכים?

דינורה ועמוס וכו' הועזבו מהלופט עקב ביצועים לא מספקים, ככל הנראה. מהכרותי האישית עם חלק מהמוזכרים, כנראה שבצדק.

כל הבאז הגדול ומאות תגובות הריר השפוך בוזבזו באחת. גניבת הדעת של דינורה וסובביה הסתיימה.

עכשיו רוני מואשם שוב. ואף הגדיל עשות, לכאורה, מעבר להרשעתו בעבר.

והיכן דינורה?

והיכן עמוס?

והיכן עורך הקפה?

המשטרה והחוק יטפלו ברוני. אין ספק הפעם. ומה עם אלו שידעו ושתקו? והסתירו? וגנבו דעתם של באי קפה דה-מרקר? ואלו שעשו שימוש בכוחם כדי לחסום את האמת?

זה לא רק חוק, זה גם מוסר מינימלי! אולם עד שאלו יגיעו לכדי המינימום, הדרך עוד ארוכה, ככל הנראה.

הנאנסות נמצאות מתחת למינימום כעת. אין שם מקום כבר ככל הנראה.

הפוסטים הרלבנטים של דינורה עם כל תמונות החיוכים והסולמות נעלמו כלא היו. עמוס ממשיך כאילו לא היה מאומה ולא היה שותף. העורך יושב על כסאו.

שימו לב לפעילותה של הדס שטייף ברדיו, שימו לב למה שכתב "אניבסדר".

אז אולי בפעם הבאה ייחסך ריור מיותר שכיסה על זוהמת אמת?

"הארץ"? האם באמת "הארץ שלנו"?

---

וכן, אני יודע שימיי כאן קצובים.

---

הדס שטייף: http://cafe.themarker.com/view.php?t=789223

"אניבסדר": http://cafe.themarker.com/view.php?t=490109

Dexfail2

מקור

ושוב המועדון של רוני גלילי חוזר לתפקד,

הפעם בתחפושת חדשה ושם אחר, רק ההנהלה אותה הנהלה,

ושוב אנשים "תמימים" שלא שומעים, לא רואים ולא יודעים,

מוזמנים למקום, ששמו הוחלף מ"נואו לימיט" ל"קולג'",

הולכים לבלות שם ומשלמים ממיטב כספם לקופת ה"צדקה" המנוהלת על ידי

באי כוחו ותומכיו של מי שישב בכלא על אונס וכיום נאשם בכמה מקרי אונס נוספים,

במשפט שמתנהל בבית המשפט המחוזי בפני הרכב השופטים

שרה דותן, יהודית שיצר ושאול שוחט.

החוצפה שבה מתנהלת החשיפה למקום, בפלטפורמה שהקפה מציע, אינה יודעת גבול.

זה רק מחזק את העובדה שהקפה הזה הוא מראה כמעט מדויקת לחברה החולה שלנו,

והשינוי, הנדרש כל כך, אמור להתחיל מתוכנו.

השאלה היא האם אנחנו באמת רוצים לעשות את השינוי הזה ומוכנים גם לפעול למענו,

או שרק מצקצקים בלשוננו כשקורה אסון,

מתגייסים לעזור בשעת חירום,

אבל לא מוכנים לעשות אפילו צעד אחד קטן בשביל למנוע מצבים כאלה,

שלא לדבר על לעשות מעשה למען מיגור הרעה החולה מקרבנו.

כן, צריך אומץ בשביל זה,

כן, צריך לבחור לחיות על פי ערכים,

כן, צריך לקחת אחריות על הבחירות שלנו.

כמה מפחיד לעשות את מה שצריך, הא ?!

כמה מילים על איסור לשון הרע בקפה דמרקר

חסים רשת קפה קהילה לשון חברים הרע דמרקר איסור אינטרנט

50 תגובות יום שני, 29/6/09, 08:45

קישור לרשומה המקורית בקפה
בשבועות האחרונים נחשפתי במספר הזדמנויות לעניינים הנוגעים בהתערבות של מערכת הקפה בהסרת מודעות שהתפרסמו בקפה בידי חברים. בחלק מן המקרים נתבקשתי לחוות את דעתי ובכל הפעמים שהבעתי את הדעה שלי נתקלתי בתחושה כאילו שאני כבר אחד ש"לא משלנו" אלא "משלהם". לכן חשבתי, שדווקא מקרים אלה הם משמשים לי סיבה מספיק טובה כדי להעלות את העמדה שלי בצורה יותר מובהקת שעשויה, כך אני מקווה, להסיר ספקות מלב איש, וללמד מידה הוגנת של סנגוריה על התנהלות הנהלת הקפה בהתמודדות מול פרסומים מסוימים ברשת.

בעת הזו, אנחנו כאן בקהילת הקפה ממש מתנהלים כמו קהילה לכל דבר. הרשת הוירטואלית הזו, מייצרת לנו מבנה חברתי מסוים. יש להתחברות הרשתית הזו, כל מיני משמעויות. בעקר משמעויות חברתיות. אנחנו כאן חברים בקיבוץ אחד גדול של אנשים. בתוך הקהילה שלנו יש "משפחות" . כשאני אומר משפחות, אני מתכוון לחברים שהם ממש התאחדו להיות בקבוצה מצומצמת שאיתה חולקים אותם חברים חויות משותפות, אם במסיבות אם בטיולים או בכל צורה של התחברות חברתית. ולפני המשפחות יש כאן הרבה מאד זוגות. היכרויות בקפה, ומפגשים שבינו לבינה שרוקמים קשרים יפים יותר ויפים פחות.

בבסיס הטבעי הזה של יצירת קשרים חברתיים, עברו חברי הקפה חויה קשה עם ההתפוצצות של פרשת האישומים שמיוחסת לרוני גלילי, אותו בעל רשת מועדונים שיושב וממתין למיצוי הדין נגדו. באותו הקשר צצה ועלתה מחדש המעורבות הגדולה של חברים מסוימים מתוך הקפה . שהרי חלק מהאירועים שיוחסו לו התרחשו על בסיס היכרויות בקהילת הקפה ובמסגרת פעילות שאורגנה כאן בתוך הקפה דמרקר.

ובשעה שאירועים מתרחשים בקפה, התחושה של הגולשים היא שהענינים האלה הם בדיוק מסוג הדברים שצריך לדבר עליהם בחדר האוכל של "הקיבוץ" שלנו. ובדיוק, כמו שאני מכיר מסרטים, וכמו שהקיבוצניקים שביננו מכירים מהחיים, באותם מקרים שיושבת החבורה לארוחת יום השישי בחדר האוכל של הקיבוץ ופתאום קם חבר קיבוץ ואומר בקול רם בארוחת ליל שישי בדרך כלל.. "אתם יודעים? ואם אתם עוד לא יודעים אז אני אומר לכם שהחבר שמואל דפק את אשתי אתמול בלילה וכדאי שכולכם תדעו מזה ותיזהרו שזה לא יקרה גם לכם".

כאן בקפה שלנו יש דפוס התנהלות דומה להפליא לחדר האוכל הקיבוצי. ברגע שאדם נפגע מאחר בקפה, הוא עומד על השולחן וצועק בקול רם שכל הקירות של חדר האוכל הזה ירעדו. הבעיה היא שאנשים שוכחים איזה גודל יש לחדר האוכל הזה, ובעצם מי מתחזק את חדר האוכל, ופה לעניות דעתי קבור הכלב. כל הנהלה של אתר אינטרנט והנהלת הקפה בתוכה, חייבת למנוע מצב שבו נשלח פוסט לאוויר העולם ובו יש תיאורים שמלבינים פניו של אחד ברבים.

ככל שדברים אינם מצויים בידיעת הכלל, כמו לדוגמא, שעצרו את רוני גלילי באשמת אונס. אני זוכר שעד שלא היה מדובר במעצר ממשי ובהסרת איסור שמו של החשוד, לא עסקו באותו מקרה בזיהוי של שמות. מרגע שהעניין היה נחלת הכלל בגלל פרסום אמיתי בעיתונות ובעצם המעצר, הרי שכל המיידעים שהתבססו על מצב עובדתי נתון הם בבחינת אמת וככזה ראויים לפרסום ולהתחבטות בתוך הבלוגים של הגולשים עצמם.

שונה הדבר כשהדברים שחברים מעלים כאן הם עניינים שבינם ובין עצמם. כך הוא למקרה שבו מתארת חברה מסוימת אמירות מסוימות שנאמרו לה על ידי חברים בסביבתו של רוני גלילי, כך הוא למקרה שבו מועלים דברים שנעשו בינה ובינו, על ידי אחד מהשנים. וכך הוא למקרה שבו יש בקרבנו אדם שהוא מטריד סדרתי המטריד באופן קבוע נמשך ורצוף אחת מתוכנו.

במקרים שכאלה אין לי בדרך כלל צל של ספק להאמין כי הדברים שמעלים כאן הגולשים הם דברי אמת. אך בעניין הזה בדיוק צריך להבחין ולהבין את ההבדל בין האדם הפגוע ובין מערכת הניהול של הקפה.

לכל אחד מעמד שונה לגמרי ואבקש להבהיר. נניח לדוגמא שבחורה אומרת בפוסט משלה תוך אזכור שמות את הדברים הבאים:- "ישבתי עם האיש הזה לקפה תמים והוא שלח ידיים למקומות אינטימים מתחת לשולחן. האיש הזה מטריד סדרתי כי שמעתי שהוא עשה את זה גם לחברה טובה שלי"אם הדברים המתוארים אינם נכונים זה בפירוש מקרה של הוצאת דיבה האסור לפי חוק איסור לשון הרע. לכל הדעות. במקרה כזה שמדובר בשקר גס עשויה אותה אחת להיתבע בדין האזרחי על הוצאת לשון הרע.

ברור שבמקרה שכזה גם הנהלת הקפה עשויה להיות נתבעת על כך שהפרסום נעשה במסגרת אתר הקפה. שהרי מבחינה משפטית גם לאתר יש אחריות משפטית לפרסום דבר שהוא לשון הרע, על כך אין לחלוק. דומה שמקרה זה ממחיש את המלכוד המסויים שבפניו אנו מצויים.

כאשר מדובר בדווח שהוא אמת. יש והנטייה של הגולשים (בדרך כלל מדובר בציבור של נשים דוקא) לחוש נבגדות על ידי הנהלת האתר. במקרים שכאלה. וזאת רק משום שאותן גולשות יכולות לבסס את העובדות המתוארות במה שקרוי כטענת הגנה במשפט לפי חוק איסור לשון הרע "אמת דיברתי". הגנת "אמת דיברתי" היא ההגנה המשמעותית הקיימת בחוק איסור לשון הרע. שהרי, אם דבר הפרסום הוא בבחינת אמת, אין בכך לשון הרע, אלא שהגנה זו היא הגנה שעומדת לצד המפרסם עצמו שהוא יודע בינו ובינו אם הדבר שפרסם אמת אם כזב.

הגנה זו לא יכולה לעמוד לצד שלישי אפילו אם הוא מנהל את אתר הרשת הזה במסגרת ה"קפה דמרקר". לכן, בכל המקרים האלה נוהגת הנהלת הקפה נכון. אם היא בוחנת את הדברים שנאמרים כאילו הם דברי כזב. (ולא כאמת לאמיתה).

צורת ההתיחסות של הנהלת הקפה מבחינה משפטית לדבר פרסום כזה צריכה וחייבת להיות חשדנית להפליא, כאילו מדובר בדבר כזב, וזאת משום שלה לא עומדת האפשרות להתגונן בהגנה של "אמת בפרסום" משום שהיא אינה צד קרוב למפגש המתואר שהוא המושא לטענת לשון הרע.

במלכוד הזה צריך לחשוב על פתרונות מתאימים שלא יעמידו את הנהלת הקפה במצב של הצטדקות למה מידע מסוים שתואר הוסר ולא יגרמו לגולשים תחושת נבגדות, שלא נותנים להם במה במסגרת הרשת החברתית.

מה בכל זאת ניתן לעשות?

יכולות להיות מספר דרכים שעומדים לפתרון נכון. האחת היא זו שבמקרה ובו נפגע או נפגעת רוצה להזהיר נפגעים פוטנציאלים ממעלליו של אחד בקפה היא להעביר את המידע שרוצים בדואר פנימי. גם את זה צריך לעשות תוך חשיפת המקור שמדווח . וכך אפשר אולי להתריע מפני מפגעים אנושים שמסתובבים בתוכנו.

פתרון אחר הוא פשוט לא לחשוף שמות, במקרה שכזה אפשר בהחלט להשאיר סימנים ורמזים שמי שרוצה מידע נוסף שיפנה בפרטי. ראיתי את זה אצל הדס שטייף ולדעתי היא פעלה נכון. הפתרון הזה הוא בעידן הרשת נשמע אנרכוניסטי, אבל באותה מידה עדין צריך להכיר במגבלות הפרסום ובמיוחד שהפרסום הוא כל כך זמין וקל להגיע איתו לכל נקודה ונקודה בעולם. גם הנהלת הקפה דמרקר מצידה נקראת למידה של סובלנות.

נכון יעשה אם ישקלו לבנות איזה מנגנון בתוך הקפה דמרקר שיאפשר לגולשים לפנות לקבל יעוץ משפטי, לפני פרסום שעלול להישמע פוגעני ולקבל תנאי מוקדם לפרסום, זה בכל מקרה עדיף על המצב שבו גולשים חשים עצמם נבגדים, שלא בצדק, למקרים שבהם הנהלת הקפה בוחרת, כדי להגן על הרשת שלא לאפשר פרסום שיכול להישמע פוגעני בעיני צד שלישי מלהישאר באוויר.