December 2010 | מקור:
The Huffington Post, Majida Abu Rahmah
בעלי הכלוא, עבדאללה אבו רחמה העביר מכתב זה דרך עורך דינו
לפני כשנה , פרצו כוחות הצבא הישראלי לדירתי, וקרעו אותי מאשתי מאג'ידה, בנותי לומה וליאן,
ובני ליאת'- שהיה אז כבן שנה בלבד.
כמתאם פעילויות הוועדה העממית של בלעין כנגד הגדר וההתנחלויות הורשעתי בארגון הפגנות בלתי חוקיות, ובהסתה.
האישום ב"ארגון הפגנות בלתי חוקיות" מתייחס למסע המחאה המתנהל בכפרי כנגד חומת האפרטהייד הישראלית הנבנית על אדמותינו, שנמשך בשש האחרונות.
תמוה בעיני שבית משפט צבאי מכנה את ההפגנות שלנו "בלתי חוקיות"
ומרשיע אותי בשל החלק שנטלתי בארגון ההפגנות האלה ובהשתתפות בהן לאחר שבית הדין הגבוה לצדק בהאג, הסמכות החוקתית העליונה באומות פסק שבניית החומה בידי ישראל
בתוככי השטחים הכבושים היא פעולה בלתי חוקית ושעל ישראל להסירה.
אפילו בג"ץ קבע שתווי החומה בכפר בילעין הינו בלתי חוקי.
הואשמתי גם בהסתה לאלימות, האשמה זו מכה אותי בתימהון:
אם המחסומים, הסגרים, גזל האדמות המתמשך, ההתנחלויות,
הפשיטות הליליות על בתינו, והדיכוי האלים של המחאה שלנו אינן מסיתות לאלימות, מה אם גורם לה?
חרף נוכחותן המתמדת של ההתנחלויות והקולות הקוראים לאלימות,
אנו בבילעין בחרנו בדרך אחרת.
בחרנו בדרך מחאה בלתי אלימה, לצד ישראלים ותומכים בינלאומיים, יחדיו.
בחרנו לשאת מסר של תקווה ושותפות אמת בין ישראלים לפלסטינים , בצל הדיכוי והעוול.
את המסר הזה מנסה משטר הכיבוש לרסק,
באמצעות מוסדות השונים, בהם בתי המשפט הצבאיים.
בכיר בפרקליטות הצבאית הודה ללא בושה בפני פרקליטתי גבי לסקי
שמטרת התביעה בתיק שלי היא
"לשים סוף להפגנות".
פשע ההסתה בו הורשעתי מבוסס על פי צו 101 של הממשל הצבאי ,
האוסרת כל פעולת תעמולה עויינת והסתה ,
ומגדיר הסתה כ"כל ניסיון מילולי או באמצעי אחר להשפיע על דעת הציבור באיזור בדרך שעלולה להפריע לשלום הרבים, או לסדר הציבורי".
העונש המקסימלי על עבירה זו הוא 10 שנות מאסר.
הגדרה זו היא כה מעורפלת ורחבה שהיא יכולה להיות מיוחסת כמעט לכל מעשה או הצהרה.
למעשה, אפילו אם מילים אלה יאמרו בשטחים הכבושים, גם הם יכלים להיכלל תחת הגדרה זאת.
ב-11 לאוקטובר בשנה זו נידונתי ל12 חודשי מאסר, כולל שש חודשי מאסר על תנאי וקנס.
משפחתי ואני ספרנו את הימים לשחרורי. התביעה הצבאית חיכתה אך ימים ספורים
לפני תום תקופת המאסר לפני שעתרה כנגד שחרורי בטענה שאין די בתקופה שריציתי.
השלמתי את המאסר שנגזר עלי, אך עודני כלוא.
למרות שהחוק הבינלאומי מחשיב אותי ופעילים אחרים כמגני זכויות אדם, בעיני רשויות הכיבוש אנו נחשבים לעבריינים, שהחופש ויתר זכויותיהם צריכים להישלל מהם. בשנה שריציתי את ענשי בכלא, ההפגנות בבילעין, נעלים, מאסרה, ובית אומר נמשכות. נאבי סאלח וכפרים אחרים הצטרפו גם הם לדרך המאבק העממי. במהלך שנה זאת, הקמפיין הקורא לחרם, סנקציות ומשיכת השקעות (BDS) עד אשר תקיים ישראל את ציוויי החוק הבינלאומי גדל בצורה משמעותית, כמו גם נקיטת הליכים משפטים כנגד פשעי מלחמה שבוצעו על ידי מדינת ישראל. אני מקווה שבקרוב לא תוכל עוד ישראל להתעלם מגינויים אלה של מדיניות הכיבוש שלה, הבאים מכל קצוות תבל.
בשנה הזאת שבה הייתי כלוא, בני לאית' עשה את צעדיו הראשונים ואמר את המילים הראשונות של, ובנותי לומה ולאיאן גדלו מפעוטות לילדות קטנות ויפות. הייתי מנוע מלהיות עימם, להחזיק את ידיהם, לקחת אותם לבית הספר, כשם שהם ואני היינו רגילים. בשנץ 2010 ילדים בבילעין וברחבי הגדה הערבית עדיין מתעוררים באמצע הלילה כדי לגלות רובים מכוונים אל ראשיהם. בשנה הזאת בה הייתי בכלא נערכו עשרות פשיטות ליליות על כפר בילעין במטרה לסלק את אלה המעורבים במאבק העממי נגד הכיבוש ממלאכתם.שערו בנפשותיכם שגברים חמושים בכבדות היו פורצים בכוח לבתיכם, באמצע הלילה. אם ילדיכם היו נאלצים לצפות באביהם כפות, עינים מכוסות, נלקח. דמיין לעצמך כהורה, נאלץ לצפות בדברים אלו נעשים לבינך.
השבוע נפתחה הדלת של תאינו וילד בן 16 נדחף פנימה. חברי אדיב אבו רחמה היה מזועזע, לזהות בנער זה את בנו מוחמד, אשר אותו לא ראה מאז נעצר לפני 16 חודשים, במהלך הפגנה בלתי אלימה.
מוחמד חייך למראה אביו, אך פניו היו אדומות ונפוחות וניכר היה שהוא שרוי בכאב. הוא סיפר שהוא נלקח לפני שתי יממות מביתו. הוא בילה את הלילה הראשון בעיניים קשורות, אזוק, מטולטל ממקום למקום.
The Huffington Post, Majida Abu Rahmah
בעלי הכלוא, עבדאללה אבו רחמה העביר מכתב זה דרך עורך דינו
לפני כשנה , פרצו כוחות הצבא הישראלי לדירתי, וקרעו אותי מאשתי מאג'ידה, בנותי לומה וליאן,
ובני ליאת'- שהיה אז כבן שנה בלבד.
כמתאם פעילויות הוועדה העממית של בלעין כנגד הגדר וההתנחלויות הורשעתי בארגון הפגנות בלתי חוקיות, ובהסתה.
האישום ב"ארגון הפגנות בלתי חוקיות" מתייחס למסע המחאה המתנהל בכפרי כנגד חומת האפרטהייד הישראלית הנבנית על אדמותינו, שנמשך בשש האחרונות.
תמוה בעיני שבית משפט צבאי מכנה את ההפגנות שלנו "בלתי חוקיות"
ומרשיע אותי בשל החלק שנטלתי בארגון ההפגנות האלה ובהשתתפות בהן לאחר שבית הדין הגבוה לצדק בהאג, הסמכות החוקתית העליונה באומות פסק שבניית החומה בידי ישראל
בתוככי השטחים הכבושים היא פעולה בלתי חוקית ושעל ישראל להסירה.
אפילו בג"ץ קבע שתווי החומה בכפר בילעין הינו בלתי חוקי.
הואשמתי גם בהסתה לאלימות, האשמה זו מכה אותי בתימהון:
אם המחסומים, הסגרים, גזל האדמות המתמשך, ההתנחלויות,
הפשיטות הליליות על בתינו, והדיכוי האלים של המחאה שלנו אינן מסיתות לאלימות, מה אם גורם לה?
חרף נוכחותן המתמדת של ההתנחלויות והקולות הקוראים לאלימות,
אנו בבילעין בחרנו בדרך אחרת.
בחרנו בדרך מחאה בלתי אלימה, לצד ישראלים ותומכים בינלאומיים, יחדיו.
בחרנו לשאת מסר של תקווה ושותפות אמת בין ישראלים לפלסטינים , בצל הדיכוי והעוול.
את המסר הזה מנסה משטר הכיבוש לרסק,
באמצעות מוסדות השונים, בהם בתי המשפט הצבאיים.
בכיר בפרקליטות הצבאית הודה ללא בושה בפני פרקליטתי גבי לסקי
שמטרת התביעה בתיק שלי היא
"לשים סוף להפגנות".
פשע ההסתה בו הורשעתי מבוסס על פי צו 101 של הממשל הצבאי ,
האוסרת כל פעולת תעמולה עויינת והסתה ,
ומגדיר הסתה כ"כל ניסיון מילולי או באמצעי אחר להשפיע על דעת הציבור באיזור בדרך שעלולה להפריע לשלום הרבים, או לסדר הציבורי".
העונש המקסימלי על עבירה זו הוא 10 שנות מאסר.
הגדרה זו היא כה מעורפלת ורחבה שהיא יכולה להיות מיוחסת כמעט לכל מעשה או הצהרה.
למעשה, אפילו אם מילים אלה יאמרו בשטחים הכבושים, גם הם יכלים להיכלל תחת הגדרה זאת.
ב-11 לאוקטובר בשנה זו נידונתי ל12 חודשי מאסר, כולל שש חודשי מאסר על תנאי וקנס.
משפחתי ואני ספרנו את הימים לשחרורי. התביעה הצבאית חיכתה אך ימים ספורים
לפני תום תקופת המאסר לפני שעתרה כנגד שחרורי בטענה שאין די בתקופה שריציתי.
השלמתי את המאסר שנגזר עלי, אך עודני כלוא.
למרות שהחוק הבינלאומי מחשיב אותי ופעילים אחרים כמגני זכויות אדם, בעיני רשויות הכיבוש אנו נחשבים לעבריינים, שהחופש ויתר זכויותיהם צריכים להישלל מהם. בשנה שריציתי את ענשי בכלא, ההפגנות בבילעין, נעלים, מאסרה, ובית אומר נמשכות. נאבי סאלח וכפרים אחרים הצטרפו גם הם לדרך המאבק העממי. במהלך שנה זאת, הקמפיין הקורא לחרם, סנקציות ומשיכת השקעות (BDS) עד אשר תקיים ישראל את ציוויי החוק הבינלאומי גדל בצורה משמעותית, כמו גם נקיטת הליכים משפטים כנגד פשעי מלחמה שבוצעו על ידי מדינת ישראל. אני מקווה שבקרוב לא תוכל עוד ישראל להתעלם מגינויים אלה של מדיניות הכיבוש שלה, הבאים מכל קצוות תבל.
בשנה הזאת שבה הייתי כלוא, בני לאית' עשה את צעדיו הראשונים ואמר את המילים הראשונות של, ובנותי לומה ולאיאן גדלו מפעוטות לילדות קטנות ויפות. הייתי מנוע מלהיות עימם, להחזיק את ידיהם, לקחת אותם לבית הספר, כשם שהם ואני היינו רגילים. בשנץ 2010 ילדים בבילעין וברחבי הגדה הערבית עדיין מתעוררים באמצע הלילה כדי לגלות רובים מכוונים אל ראשיהם. בשנה הזאת בה הייתי בכלא נערכו עשרות פשיטות ליליות על כפר בילעין במטרה לסלק את אלה המעורבים במאבק העממי נגד הכיבוש ממלאכתם.שערו בנפשותיכם שגברים חמושים בכבדות היו פורצים בכוח לבתיכם, באמצע הלילה. אם ילדיכם היו נאלצים לצפות באביהם כפות, עינים מכוסות, נלקח. דמיין לעצמך כהורה, נאלץ לצפות בדברים אלו נעשים לבינך.
השבוע נפתחה הדלת של תאינו וילד בן 16 נדחף פנימה. חברי אדיב אבו רחמה היה מזועזע, לזהות בנער זה את בנו מוחמד, אשר אותו לא ראה מאז נעצר לפני 16 חודשים, במהלך הפגנה בלתי אלימה.
מוחמד חייך למראה אביו, אך פניו היו אדומות ונפוחות וניכר היה שהוא שרוי בכאב. הוא סיפר שהוא נלקח לפני שתי יממות מביתו. הוא בילה את הלילה הראשון בעיניים קשורות, אזוק, מטולטל ממקום למקום.
ביום שלאחר מכן, בעודו הלום, נטול התמצאות, ללא שינה, הוא נלקח לחדר חקירות , שם הוסר ממנו כיסוי העיניים, והחוקר שלו הראה לו תמונות של אנשים מהכפר. לאחר שאמר לחוקר שלו שהוא אינו מכיר את האיש שבתמונה הראשונה, החוקר סטר לו על פניו בחוזקה. כך נמשכה החקירה , ככל שהחוקר לא קבל את התשובה לה פילל ממוחמד, הוא הוכה, ספג חבטות, ואיומים. ה"טיפול" שלו זכה מוחמד אינו חריג מהטיפול אותו מקבלים נערים צעירים אחרים מכפרינו אשר נלקחים מביתם באלימות, ומדווחים שהם נידונים למעצר בתנאי בידוד, חוסר שינה, מיים ומזון, ונתונים תחת משטר הכאות ואיומים במהלך חקירתם.
מה שהיה שונה אצל מוחמד, הוא שהוא לא סיפק את מבוקשם של החוקרים והמציא לידם את הראיות שהתבקשו ממנו. בדרך כלל, ילדים, בגלל שהם ילדים, אומרים כל מה שהחוקרים מצפים מהם לומר, כדי להפסיק לקבל את ה"טיפול" שלו הם זוכים מידיהם. אדיב, אני ועוד אלפי אסירים מוחזקים בכלא על בסיס ראיות כאלה שנגבו בכפייה מילדים. לאף ילד לא מגיע לקבל יחס כזה.
. כאשר הילדים שהעידו נגדי חזרו בהם מדברים שאמרו במהלך חקירתם, ואמרו לשופט הצבאי שהעדויות נגבו מהם תחת לחץ, השופט הכריז עליהם כעל "עדים עויינים"
אדיב אבו רחמה ואני הורשענו ראשונים בהסתה והשתתפות בהפגנות בלתי חוקיות מאז האינתיפאדה הראשונה- אבל עושה רושם שזו לא תהיה האחרונה.
לעיתים קרובות אני שואל את עצמי מה חושבים המנהיגים הישראלים שהם ישיגו אם הם יצליחו לדכא את המאבק הפלסטיני העממי. האם ייתכן שהם חושסים שאנשינו יעמדו מנגד בזמן שאדמותיהם נלקחות מהם?
האם הם חושבים שנוכל לעמוד בפני ילדינו ולומר להם שכמותינו, הם לעולם לא יטעמו את טעם החופש?
או שמא הם מעדיפים אלימות והרג על פני המאבק הבלתי-אלים שלנו, מאחר שההרג והאלימות מאפשרים להם להסתיר את הגזל המתמשך ונותן להם תירוץ להמשיך להתייחס אלינו כאל צאן לטבח?
בתי הגדולה לומה הייתה בת תשע כשנעצרתי. היא עכשיו בת 10. אחרי המעצר שלי היא החלה ללכת להפגנות כשהיא נושאת את התמונה שלי. המבוגרים מנסים להשגיח עליה, אבל אני עדיין דואג לילדתי הקטנה. משאלתי היא שתוכל ליהנות מילדותה כשם שילדים אחרים נהנים, שתוכל ללמוד ולשחק עם חבריה
אבל דרך החומות וחוטי התייל אני שומע את המסר של בתי אלי: באבא, הם לא יוכלו לעצור אותנו. גם אם יקחו אותך, אנחנו נמלא את מקומך ונמשיך להיאבק למען הצדק.זה המסר שאני רוצה להביא לפניכם, דרך החומות, גדרות התיל וסורגי הכלא שמפרידים בין ישראלים ופלסטינים"
.
. כאשר הילדים שהעידו נגדי חזרו בהם מדברים שאמרו במהלך חקירתם, ואמרו לשופט הצבאי שהעדויות נגבו מהם תחת לחץ, השופט הכריז עליהם כעל "עדים עויינים"
אדיב אבו רחמה ואני הורשענו ראשונים בהסתה והשתתפות בהפגנות בלתי חוקיות מאז האינתיפאדה הראשונה- אבל עושה רושם שזו לא תהיה האחרונה.
לעיתים קרובות אני שואל את עצמי מה חושבים המנהיגים הישראלים שהם ישיגו אם הם יצליחו לדכא את המאבק הפלסטיני העממי. האם ייתכן שהם חושסים שאנשינו יעמדו מנגד בזמן שאדמותיהם נלקחות מהם?
האם הם חושבים שנוכל לעמוד בפני ילדינו ולומר להם שכמותינו, הם לעולם לא יטעמו את טעם החופש?
או שמא הם מעדיפים אלימות והרג על פני המאבק הבלתי-אלים שלנו, מאחר שההרג והאלימות מאפשרים להם להסתיר את הגזל המתמשך ונותן להם תירוץ להמשיך להתייחס אלינו כאל צאן לטבח?
בתי הגדולה לומה הייתה בת תשע כשנעצרתי. היא עכשיו בת 10. אחרי המעצר שלי היא החלה ללכת להפגנות כשהיא נושאת את התמונה שלי. המבוגרים מנסים להשגיח עליה, אבל אני עדיין דואג לילדתי הקטנה. משאלתי היא שתוכל ליהנות מילדותה כשם שילדים אחרים נהנים, שתוכל ללמוד ולשחק עם חבריה
אבל דרך החומות וחוטי התייל אני שומע את המסר של בתי אלי: באבא, הם לא יוכלו לעצור אותנו. גם אם יקחו אותך, אנחנו נמלא את מקומך ונמשיך להיאבק למען הצדק.זה המסר שאני רוצה להביא לפניכם, דרך החומות, גדרות התיל וסורגי הכלא שמפרידים בין ישראלים ופלסטינים"
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה